המעבר לאנרגיה מתחדשת יוצר הזדמנות משמעותית לרשויות המקומיות בישראל. ייצור חשמל סולארי על גגות ובשטחים מבונים יכול לספק לרשויות מקור הכנסה חדש, ליצור מקומות עבודה מקומיים, לחזק עסקים ומשקי בית ולצמצם את התלות ברשת החשמל הארצית. לצד תרומתו להפחתת פליטות, ייצור מקומי גם מצמצם את הצורך בשטחי קרקע פתוחים ובתשתיות הולכה ארוכות.

הזדמנות זו חשובה במיוחד לחברה הערבית. רשויות ערביות רבות משתייכות לאשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים ומתמודדות עם בסיס הכנסות מוגבל, בעוד שבעלות נרחבת יחסית על בתים פרטיים הופכת את הגגות למשאב כלכלי פוטנציאלי גם עבור משקי הבית. עם זאת, קידום אנרגיה סולארית ביישובים הערביים נתקל בחסמים ייחודיים, ובהם מגבלות קרקע ותכנון, קושי בגיוס מימון, מחסור בכוח אדם מקצועי ופערי ידע ואמון.

כדי לזהות חסמים אלה ולגבש דרכי פעולה, מרכז השל לקיימות ואינג'אז – מרכז מקצועי לקידום הרשויות הערביות – ערכו מחקר גישוש בשיתוף איגוד ערים לאיכות הסביבה אגן בית נטופה. המחקר התמקד בסח'נין, דיר חנא ועיילבון וכלל מיפוי של פוטנציאל הייצור הסולארי על מבני ציבור, מבני מסחר ותעשייה ושטחים ציבוריים; ראיונות עם ראשי רשויות ובעלי תפקידים בכירים; וסקר עמדות בקרב 500 תושבים.

המיפוי מצביע על פוטנציאל כלכלי ניכר. התקנת מערכות על גגות ציבוריים, מסחריים ותעשייתיים, לצד הצללות סולאריות בחניות, במגרשי ספורט וברחבות ציבוריות, עשויה להניב מיליוני שקלים בשנה. על פי האומדן שנערך במסגרת המחקר, פוטנציאל ההכנסה השנתית הכולל עומד על כ־5.7 מיליון ש"ח בסח'נין, כ־1.77 מיליון ש"ח בדיר חנא וכ־968 אלף ש"ח בעיילבון. הצללות סולאריות מציעות תועלת כפולה: ייצור הכנסה וחשמל לצד שיפור המרחב הציבורי וההתמודדות עם עומסי חום.

אולם מימוש הפוטנציאל מחייב התמודדות עם כמה חסמים מרכזיים. ברשויות המקומיות, הקושי העיקרי הוא פיננסי: רבות מהן מתקשות לקבל אשראי, חוששות מהגדלת עומס המלוות ומעדיפות השקעות המניבות תועלת מיידית לתושב על פני פרויקטים שהחזרם נפרש על פני מספר שנים. לכך מצטרפים מחסור בכוח אדם מקצועי, היעדר ניסיון בניהול התקשרויות עם יזמים וחוסר במנגנונים לשיתוף ידע וללמידה מניסיון קודם.

גם בקרב התושבים זוהו פערים משמעותיים. 65% מהמשיבים לא ידעו שמערכת סולארית יכולה לשמש השקעה מניבה לאורך זמן; 29% ציינו מחסור בכסף כסיבה מרכזית לאי-התקנה ו־22% הצביעו על מחסור בידע. נוסף על כך נמצא חוסר אמון בכדאיות המערכות, באמינותן ובהתחייבות המדינה וחברת החשמל לשמור על תנאי התשלום. מחסור בקרקע לבנייה משפיע אף הוא: גגות רבים נשמרים לצורך הוספת קומות מגורים בעתיד, ולכן התקנת מערכת סולארית נתפסת לעיתים כמגבילה אפשרויות בנייה.

המחקר מציע חבילת צעדים משלימה. בתחום המימון מומלץ להעמיד לרשויות אשראי ציבורי זול וארוך טווח, לפתח מודלים של אשראי קבלני ולהחריג הלוואות למערכות סולאריות ממכסת המלוות המוניציפלית. בתחום היכולת הארגונית מוצע לתקצב מנהל או מנהלת אנרגיה בכל רשות, לספק ליווי מקצועי ולקדם מכרזים משותפים למספר רשויות. מומלץ גם להקים מערך מידע ולמידת עמיתים בעברית ובערבית, לצד גוף אזורי שיסייע במעקב אחר תפוקת המערכות ובתחזוקתן.

עבור תושבים ועסקים מוצע להקים מוקד מקומי שירכז מידע, מימון וליווי, לפתח פורטל מקיף בערבית ולשלב הסברה ברשתות החברתיות, הדרכות ביישובים והצגת פרויקטים מוצלחים על מבני ציבור. במקביל, נדרשים פתרונות רגולטוריים שיאפשרו להסיר ולהתקין מחדש מערכות בעת תוספת בנייה, קידום הצללות סולאריות ושימוש אגרו־וולטאי בקרקע חקלאית.

מסקנת המחקר היא שהרחבת הייצור הסולארי בחברה הערבית אינה רק יעד סביבתי. זהו מנוף לפיתוח כלכלי מקומי, להגדלת הכנסותיהן של הרשויות ושל משקי הבית ולצמצום פערים חברתיים. כדי לממשו נדרש מהלך ממשלתי מתואם המשלב מימון מותאם, בניית יכולות מקומיות, הנגשת ידע ופתרונות תכנוניים ורגולטוריים.

‍