רשויות מקומיות בכלל, ומועצות אזוריות בפרט, הן חוליה מרכזית במעבר לאנרגיה מתחדשת: הן נמצאות בין המדיניות והיעדים הנקבעים ברמה הלאומית לבין היישובים, העסקים ומשקי הבית שבשטחיהן. בעוד שמרבית העבודות בתחום האנרגיה בישראל התמקדו ברמת המשק הלאומי או ברמת הצרכן הבודד, עבודה זו בוחנת את רמת הביניים ומראה כי ללא זיהוי החסמים המקומיים והאזוריים והסרתם, לא ניתן יהיה לממש מדיניות לאומית, שאפתנית ככל שתהיה.

העבודה נערכה על ידי מרכז השל לקיימות, בסיוע המדען הראשי של קק"ל ובשיתוף המועצה האזורית עמק יזרעאל, ששימשה מקרה מבחן למועצות אזוריות ולמרחבים כפריים. מטרותיה היו לאמוד את פוטנציאל ייצור החשמל הסולארי בשטח המועצה, לבחון את מידת מימושו, לזהות את החסמים המעכבים התקנת מערכות ולהציע דרכי פעולה. לצד תרומתו למעבר של ישראל לאנרגיה מתחדשת, מימוש הפוטנציאל עשוי לייצר מקורות הכנסה לרשויות, ליישובים, לחקלאים ולמשקי בית, ולחזק את היכולת הכלכלית והארגונית של קהילות בפריפריה.

המחקר שילב מיפוי גיאוגרפי מפורט של גגות המבנים במועצה, שהתבסס על נתוני מבנים משנת 2017, תצלומי אוויר ונתוני תכנון משנת 2020. הממצאים תוקפו באמצעות בחינת נתונים של מערכות סולאריות קיימות. נוסף על כך נערכו ראיונות עם בעלי תפקידים במועצה וביישובים, חקלאים, מנהלי אנרגיה, אנשי מקצוע וחברות התקנה. לצורך בחינת החסמים להתקנה על בתי מגורים, נערך סקר בקרב 258 מתושבי המועצה. המחקר בחן בנפרד מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים, שלכל אחד מהם מבנה תכנוני, ארגוני וחשמלי שונה.

המיפוי הצביע על פוטנציאל התקנה של כ־391 מגה־ואט על גגות מבנים במועצה. נכון למועד המיפוי, מומשו רק כ־16% מפוטנציאל זה, ומערכות סולאריות הותקנו על כ־5% בלבד מהגגות. נוסף על כך, כ־28% מהגגות שעליהם כבר הותקנו מערכות לא נוצלו במלואם. כ־75% מהפוטנציאל שטרם מומש נמצא על מבני מגורים ומבנים חקלאיים. מאחר שהמיפוי התבסס על הנחות שמרניות ועל נתוני מבנים משנת 2017, העבודה מעריכה כי פוטנציאל היצור הסולארי בפועל אף גבוה יותר.

חסמים שונים מעכבים את מיפוי הפוטנציאל. במושבים, רשתות חלוקה פנימיות ישנות אינן ערוכות לקליטת ייצור סולארי בהיקף נרחב, ואין מנגנון מספק לתכנון ולמימון שדרוגן. תעריפים וכללי אסדרה אינם מעודדים תמיד ניצול מלא של גגות בינוניים וגדולים, במיוחד כאשר נדרשת השקעה בתשתית. הליכי האישור עלולים להיות ממושכים ולכרוך את התקנת המערכת בהסדרת סוגיות תכנוניות אחרות שאינן קשורות ישירות אליה. במועד המחקר גם האפשרות להשתמש באגירה ובמיקרו־גרידים כדי להתמודד עם מגבלות הרשת ולייצר חוסן אנרגטי מקומי הייתה מצומצמת. בקיבוצים, שבהם פועלים גופים מקומיים מורשים לחלוקת חשמל, נמצאו חסמים רגולטוריים וכלכליים ייחודיים. בכלל המועצה, בקרב בעלי בתים פרטיים נמצאו מחסור במידע אמין ונגיש, אי־ודאות לגבי כדאיות ומימון, וחשש מתהליך התקנה מורכב. המחקר מצא כי עמדה סביבתית חיובית לבדה אינה מספיקה כדי להניע התקנה; יש צורך במידע קונקרטי, ליווי מקצועי ויכולת התארגנות קהילתית.

העבודה ממליצה לקבוע יעדים מקומיים למימוש הפוטנציאל הסולארי לצד היעדים הלאומיים; להכין תוכניות ארוכות טווח לשדרוג רשתות החלוקה ולהקצות להן מקורות מימון; ולאפשר שימוש רחב יותר באגירה ובמיקרו־גרידים. עוד מוצע לעצב תעריפים המעודדים ניצול מלא של גגות, ליצור ודאות רגולטורית וכלכלית לפרויקטים ולהפריד את אישור המערכות הסולאריות מהסדרת חריגות וסוגיות אחרות בנכס. ברמת משקי הבית מומלץ לספק מידע בלתי תלוי על כדאיות, מימון וספקים, להתאים בנייה חדשה להתקנת מערכות ולעודד קבוצות רכישה והתארגנויות קהילתיות.

מעל לכל, העבודה ממליצה למנות ברמת המועצה גורם מתכלל שיהיה מרכז ידע וכתובת מקצועית לתושבים וליישובים, יזהה צווארי בקבוק, יתאם בין בעלי העניין ויעביר את צורכי השטח למשרדי הממשלה ולרגולטורים. עמק יזרעאל מדגימה כי מימוש הפוטנציאל הסולארי אינו רק אתגר טכנולוגי: הוא מחייב תכנון אזורי, תשתיות מתאימות, רגולציה תומכת ויכולת פעולה משותפת. לקחים אלה רלוונטיים למועצות אזוריות ולמרחבים כפריים נוספים בישראל ובמדינות אחרות.

‍